תחושת בטן

אתמול קמתי עם תחושת רעב גדולה.

כהרגלי פתחתי את הבוקר עם אבטיח גדול שזללתי בהנאה, 

הרעב המשיך לקנן בבטני ומשך אותי שוב אל אותו מקרר לחתיכת האבטיח שנותרה לבדה.

לא חלפה לה שעה עד הפעם הבאה שהיא ואני שוב נפגשנו, אותה התחושה.

די נו באמת? את שוב רעבה?  

פתחתי את המקרר ולקחתי אשכול ענבים, ולמרות שהבטן שלי רצתה דברים אחרים דברים שבד”כ היא ואני מסכימות ויודעות שלא נכנסים..

סיכמנו על כך שבינתיים תשמור על איפוק ובסיום נבדוק האם הגיעה לתחושה של סיפוק. 

תוך כדי, לפני ואחרי הבטן שלי מתחילה לכאוב ואני מתחילה לחשוב שאולי בכלל כל המזון הזה עושה לי לא כל כך טוב. 

אבל הרגשתי רעב אני בטוחה, אני יודעת מה זה אומר להיות רעבה..

יש תחושה של מלאות באזור הבטן ואפילו קצת כאב, הגוף לא באמת רוצה וכל מזון שנכנס באותה הקלות גם יוצא, 

אז למה הראש עדיין ממשיך וחושב וגורם לגוף שלי להתבלבל ולחשוב שהוא רעב? 

אני מבינה שיש בי חלק שכנראה לא יהיה שבע רצון וצריך לרגע להרפות מחיפוש פיתרון.  

פתאום אני מבינה ומסכימה לראות,

הרעב הזה שמקנן שם בבטן לא קשור לשום מזון או ארוחה שאני צריכה, 

אם הייתי מקשיבה לרגע במקום “לסתום” / “להשתיק” את אותה התחושה ע”י האוכל (שדרך אגב עושה עבודה נפלאה) , 

הייתי כנראה מגלה שהיא מהבוקר מבקשת רק מנוחה,  

וגל הרעב הגדול שהגיע “במפתיע” קשור לתחושה שממש יום לפני הופיעה.

אז החלטתי שהגיע הזמן להקשיב לאותה תחושת רעב ולבדוק איזה מזון אני זקוקה לו עכשיו?

ותוך כדי הקשבה נגלו לפניי המילים הבאות.. 

רצון גדול, רעב..

להעיז

ליצור

לעשות

לתת

לאהוב

להתחבר 

מפעם לפעם אני מגלה את הבטן הזאת שמלבד היכולת שלה לעכל מזון היא גם מעכלת תחושות, חוויות, רגשות..

הצחוק מגיע משם בקולי קולות, הבכי גורם לה במהירות להתכנס ואם מישהו מעיר הערה היא בלי לחשוב פעמיים מיד תתכווץ.

התלהבות, התרגשות, התאהבות, גם הם מופיעים בבטן בשלל צורות, “פרפרים בבטן” 

תחושת ריחוף, קלילות.

כבדות ומלאות גם כן מורגשים מתוך אותה הבטן שמכילה כל כך הרבה צבעים וגוונים שבהתאם 

ליכולת ה “עיכול” והחוויות שלי גם הם משתנים. 

הבטן היא המרכז, היא תומכת בגב ותומכת בהזנה הבסיסית של גופנו הפיזי, הנפשי והרגשי. 

במצבים שונים בחיי אני מצליחה לראות כמה מהר היא מגיבה עוד לפני שאני בכלל מצליחה להבין ולתפוס שמשהו קרה, 

מדברת איתי בשפה המיוחדת לה ומנסה לעורר את תשומת ליבי לבקשות ולצרכים שיתמכו ויעזרו לה.  

הרבה פעמים אומרים לנו לשים לב לתחושת השובע, להיות ערים מתי באמת אנחנו שבעים. 

אני מזמינה אתכם לבדוק את הדבר הכל כך טריוויאלי שברור לנו מאליו, שנקרא תחושת רעב. 

מהי תחושת רעב? איך היא מורגשת? 

מאיפה אותה התחושה נובעת האם מהבטן? מהראש? מהפה? מהעיניים? 

האם אתם באמת רעבים או שאולי אלה ההרגלים שמתוך הבטן מדברים? 

מתי אתם רעבים? 

למה אתם רעבים, לאיזה סוגי מזון? 

מה המזון שבאותו הרגע באמת אתם צריכים? מזון לגופכם או אולי לנשמתכם? 

וכשנראה לכם שאתם מצליחים לזהות אבל אתם לא בטוחים ותוהים איך באמת יודעים? 

התשובה היא שפשוט מקשיבים, לומדים לסמוך על “ תחושת הבטן” שלנו ונותנים לה להוביל אותנו.. 

מרתק להתבונן ולגלות את עצמנו בכל יום, בכל רגע מחדש. 

להביט מהצד על הדברים האוטומאטיים בחיינו ועל מה שאנחנו “יודעים”.

להסכים לא לדעת, ולהניח לרגע את ההרגל בצד (אם ממש נרצה הוא לא בורח ותמיד אפשר לחזור אליו..) 

ללכת בדרך שמגלה את עצמה צעד אחר צעד ומאפשרת לנו יכולת הקשבה והבנה של עצמנו,

יצירת חיבור והתמסרות לחוויה, פתיחה של הזדמנויות \ אפשרויות אחרות 

שיכולות להביא לחיינו משב רוח רענן, נעים  שטומן בחובו התחדשות, יצירה ומתנות רבות ונוספות בדרך.. 

נכתב מתוך תחושות הבטן שלי בבוקר הזה 

באהבה לכם.. 

1 Comment

  1. ערן שריד

    נהדר
    שמחתי מאד לקרוא
    מאמין שגם אפנים

    תודה

Leave a Comment